איך להתמודד עם דאגות שמשבשות את החיים?
דף הבית >> מאמרים >> איך להתמודד עם דאגות שמשבשות את החיים?
דאגות הן חלק בלתי נפרד מהחיים. כבני אדם תבוניים, ביחד עם היכולת לחשיבה מופשטת והיכולת לדמיין את פני העתיד – קיבלנו גם את הדאגה. אם מחשבות מדאיגות משתלטות עלינו – חשוב שיהיו לנו כלים להתמודד איתן, כדי שאיכות החיים שלנו לא תיפגע, ונוכל להתמודד עם אתגרים, ואף נוכל לעזור ליקרים לנו להתמודד עם דאגות כאלה.

ראשית חשוב להבין שלדאגה יש כוונה חיובית, והמטרה שלה היא קודם כל להגן עלינו. 
 
הדאגות שלנו מושפעות מניסיון העבר ומידע, וזו הסיבה שילדים קטנים עשויים לעשות דברים מסוכנים והם זקוקים להשגחה – פשוט אין להם מספיק ידע וניסיון כדי לדאוג. כמבוגרים אחראים, אנחנו נדאג להרים חפצים שבירים לגובה כאשר ילד קטן מתקרב, או לכסות פתחי חשמל חשופים בגובה אליו הילדים יכולים להגיע. אנחנו עושים זאת כי אנחנו צופים את פני העתיד ויכולים לדמיין משהו שלילי שעלול להתרחש.

יחד עם זאת, הרבה פעמים הדאגה מתבססת על תסריטים שליליים שאנחנו מדמיינים, והיא אינה מועילה לנו. במקרים מסוימים המחשבות המדאיגות משבשות לנו את החיים ופוגעות בתפקוד. לפעמים, כמו בבדיחות על האמא הפולניה, הדאגה הופכת להיות חלק מן הזהות. יש אנשים שכל-כך רגילים לדאוג, שאם הם מגלים לרגע שהכל טוב ואין להם סיבה לדאוג - הם מתחילים לדאוג שאולי משהו לא בסדר, או שעוד מעט יקרה אסון. כמובן שדאגות מהסוג הזה פוגעות באיכות החיים וחשוב לדעת להתמודד עמן.


מה קורה לנו כאשר אנחנו מודאגים?
דאגה משמעותה – לתת תשומת לב למשהו שלא קרה עדיין!

כשאנחנו דואגים, אנחנו הופכים להיות התסריטאים הכי טובים בעולם, ובונים לעצמנו כל מיני תסריטים שליליים על אירועים וסיטואציות דמיוניות שעוד לא קרו בכלל, אבל אנחנו מתייחסים לאירועים האלה, מבחינה גופנית ורגשית, כאילו הם קורים ממש עכשיו.

כשאנחנו דואגים אז הגוף שלנו מגיב לסיטואציה, למחשבה או לתסריט שהמוח שלנו מסריט לנו, ואז אנחנו נכנסים למצב של סטרס. המצב הגופני הזה (המצב הידוע כ"הילחם או ברח") מפחית את זרימת הדם למוח, כי רוב הדם מוזרם לגפיים וללב כדי שנוכל להילחם או לברוח, וכך היכולת הקוגניטיבית שלנו נפגעת. המצב הזה פוגע ביצירתיות ובבהירות המחשבה שלנו, מה שמגדיל את הסיכוי שהדבר שאנחנו דואגים שיקרה, אכן יקרה...

אחת מהנחות היסוד של ה-NLP  היא "מה שמתמקדים בו גדל" (או "האנרגיה זורמת למקום שבו תשומת הלב מתמקדת")– ולזה בדיוק הכוונה. אם אנחנו מתמקדים באפשרות שמשהו ישתבש, אז הסיכוי שמשהו ישתבש גדל. ומיד נראה איך זה קורה.

 
דאגה מלעשות טעויות

בואו ניקח לדוגמה את עמוס, שיש לו פרזנטציה מחר בעבודה. הוא מאד רוצה להצליח בפרזנטציה החשובה הזו, הוא התכונן אליה והתאמן עליה הרבה. הבעיה היא שהוא כל הזמן מודאג. ברגע שהוא נזכר שיש לו מחר פרזנטציה, הוא מודאג שמשהו ישתבש ושהוא לא יזכור כלום. הוא רואה את עצמו, בעייני רוחו, מתבלבל ולא מצליח לזכור מה להגיד. העובדה שעמוס מודאג מהתרחיש השלילי שהוא מריץ במוח, אותו "מה יקרה אם"- גורמת לכך שפחות דם זורם למוח שלו, ולכך שהחשיבה של עמוס פחות בהירה. גם השינה של עמוס תיפגע בעקבות הדאגה הזו. וכך הסיכוי שעמוס באמת יעשה טעות או שמשהו ישתבש – גדל.

לכן, אימוץ כלים להרגעה עצמית וטכניקות שיאפשרו לו לדמיין תסריט של הצלחה – יעזרו לעמוס הרבה יותר מהדאגה.

 

דאגה מפני משהו שלא תלוי בנו

הרבה פעמים אנחנו דואגים מפני אירועים שאין לנו שליטה עליהם. דוגמה טובה לכך הייתה בזמן המלחמה, כאשר הייתה דאגה אמיתית וממשית מפני אזעקות וטילים. האם הייתה לנו שליטה על השעה שבה תישמע אזעקה או על הסיכוי שטיל יפגע פגיעה ישירה בבית שלנו? בוודאי שלא. 
יחד עם זאת, גם בתוך הסיטואציה המלחיצה יש דברים שעליהם יש לנו שליטה: פינוי המסלול בדרך למרחב המוגן, ללכת לישון עם בגדים למקרה שנצטרך לרוץ באמצע הלילה למרחב מוגן, המהירות שבה אנו מגיעים למרחב מוגן, לשתות מים כשמגיעים כדי להירגע, להכין במרחב המוגן משחקים או דברים אחרים שיוכלו להנעים את שהותנו שם, הדוגמה האישית שאנחנו נותנים לילדים וכך עוזרים גם להם להתמודד, ועוד.

התמקדות בדברים שעליהם יש לנו שליטה יכולה להפחית את רמת הדאגה ולהגביר את היכולת שלנו להתגונן מפני האיום, אם וכאשר יגיע. מחקרים מראים שלהיות אקטיבי, ולעשות משהו שהוא כן בשליטתנו מאוד עוזר בהפחתת המתח ובהחזרת תחושת השליטה.

 
האם אנחנו באמת יכולים לשלוט במחשבות שלנו כדי לא לדאוג?

בדרך כלל אנשים מודאגים לא מזמינים את המחשבות המדאיגות, אלא מרגישים שהמחשבות מתקיפות אותם, ושאי אפשר לעצור אותן. החדשות הרעות הן שאי אפשר לתת למוח פקודה לא לחשוב על משהו. לצורך הדוגמה, אם אגיד לכם עכשיו "אל תחשבו על פיל ורוד" ואבקש שממש תשתדלו לא לחשוב על פיל ורוד. מה קורה לכם? מיד עלתה לכם תמונה של פיל ורוד בדמיון, לא ככה?

אז אי אפשר לתת למוח הוראה לא לחשוב על משהו.  אבל, ואלו החדשות הטובות, אנחנו כן יכולים להשתמש בטכניקות להרגעה (כגון נשימות, שתיית מים וטכניקות נוספות) כדי להביא לרגיעה גופנית ורגשית.

ב- NLP יש לנו כלים מיוחדים שעוקפים את התודעה כדי להשפיע על הדרך שבה אנחנו רגילים לחשוב ועל תחושת הביטחון שלנו, וכך להחזיר לעצמנו את תחושת השליטה. כדי להבין איך עושים את זה – אני רוצה לספר איך חנה התגברה על הדאגה שלה מנהיגה בכבישים בין עירוניים.

לחנה היה ניסיון רב בנהיגה, אבל עשר שנים לפני שפנתה אלי היא החליקה עם מכוניתה בנתיבי איילון, ומאז לא הייתה מסוגלת לנהוג מחוץ לעיר. כתוצאה מכך נפגעה תחושת החופש והעצמאות שלה. כשהיא הגיעה אליי לקליניקה לטיפול באמצעות NLP היא החליטה שהיא רוצה לחזור ולנהוג 'כמו פעם', גם בכבישים בין עירוניים, להחזיר לעצמה את תחושת הביטחון, העצמאות והחופש. וזה מה שעשינו!


איך מתגברים על דאגה מנהיגה בכביש מהיר?

במפגש הראשון הבנו את האסטרטגיה הלא מודעת של חנה, שבסופה היא נכנסת לפחד המשתק. היא היתה מעלה באופן לא מודע מחשבה שגרמה לה לדאגה, שהפכה לפחד משתק. הבנו שברגע שהיא רואה שמד המהירות עולה על 60 קמ"ש מיד עוברת לה המחשבה "את בכביש בין עירוני", בעקבות זאת קופצת לה בראש תמונה שלה מאבדת שליטה ברכב (ה'תסריט' שמבוסס על חווית עבר), ומיד לאחריה מופיע הפחד המשתק. חנה תיארה את הרגשתה כאילו היא מוקפת בחומות של פחד.

במהלך המפגשים בינינו שחררנו את הטראומה שהיתה לה מאותו אירוע של איבוד שליטה, חיזקנו את הביטחון העצמי של חנה ואת האמונה שלה ביכולת שלה לנהוג בכביש בין עירוני. אחת הטכניקות עמן עבדנו נקראת "העברת יכולת". בטכניקה זו לקחנו את האומץ והביטחון שיש לה בהקשרים אחרים בחיים, כולל בזמן נהיגה בכביש העירוני, ואפשרנו לה להעביר את אותן יכולות גם להקשר שמעורר דאגה – נהיגה מחוץ לעיר.

בהמשך גילינו יחד מהם הדברים שיכולים להרגיע אותה בזמן שהיא נוהגת בכביש בין עירוני.  בטכניקה אחרת לשחרור רגשות שליליים חנה שחררה את הפחד וקיבלה תובנות מעצימות במיוחד, כמו "השד לא נורא כל-כך" ו"את יכולה לעשות את זה" וגם "תכירי ביכולות שלך".  לאחר השימוש בטכניקות האלו חנה הרגישה שהיא "ממש נטולת דאגות ורגועה".

בהמשך השתמשנו בטכניקה מאד חווייתית של שינוי אמונות מגבילות. לקחנו את האמונה של חנה שהיא מוקפת בחומות של פחד ולכן לא יכולה לנהוג, ופשוט שינינו את האמונה הזו עד שחנה ראתה את עצמה פורצת החוצה, כשלפתע החומות נעלמו. במקום האמונה הזו חנה אימצה אמונה חדשה: "אני בשליטה גם כאשר אני נוהגת בכביש מהיר". בעקבות תהליך נוסף שעשינו כדי לחזק את תחושת המסוגלות שלה, חנה יצאה עם המסר שהיא פשוט צריכה להחליט ולעשות, בלי לפחד.

תוך כדי סדרת הפגישות שלנו חנה התחילה לנהוג מקטעים קצרים מחוץ לעיר, באזורים הקרובים לאזור מגוריה, ובכך התחזק הביטחון העצמי שלה. בסיום סדרת המפגשים חנה כבר יצאה לנסיעה בין עירונית ארוכה, והדאגה שלה מפני כל נסיעה שככה.
 

הדאגות משבשות לכם את החיים?

ראינו כי לדאגה יש כוונה חיובית, ומטרתה להגן עלינו, אך במקרים רבים הדאגה היא תוצאה של השערות שאינן מבוססות או נובעות מתסריטים דמיוניים לתרחישים שכלל לא קרו. במקרים מסוימים הדאגה הופכת לפחד ואף לחרדה והיא יכולה לפגוע בתפקוד שלנו או לשבש את השגרה. למרות שמקור הדאגה הוא במחשבות שלנו – אי אפשר לתת לעצמנו פקודה להפסיק לחשוב מחשבה מעוררת דאגה. הדרך לעשות זאת היא באמצעות טכניקות עוקפות מודע שקיימות ב- NLP.

רוצים לדעת איך לעזור לעצמכם או לסובבים אתכם? מוזמנים להצטרף לקורס קצר של חמישה מפגשים להתמודדות עם סטרס. פרטים על הקורס יישלחו בקרוב למנויי רשימת התפוצה שלי. להצטרפות לרשימת התפוצה לוחצים פה. 
אודות תימורה שפירא  |    מה זה NLP   |   מה זה דמיון מודרך   |   צור קשר   |     איך להשיג את המטרה כל הזכויות שמורות לתימורה שפירא ©     
 
 
הקמת אתרים  הקמת אתרים • גיל דור • Webfocus