היום, בפעם הראשונה בחיי, השוו אותי לתוכי. האמת? מצא חן בעיניי. :)

אבל לפני שנגיע לתוכי נתחיל מההתחלה. 
חלק מהותי מהעבודה שלי ב NLP  זה לשאול את השאלות הנכונות. 

כשהמונחה שיושבת מולי שותקת אחרי שאלה ששאלתי אותה, מהרהרת, ואז אומרת "המממ.. שאלה טובה" אני יודעת שנגעתי בנקודה חשובה. אני יודעת שהזזתי אותה מהמקום המוכר לה, ופתחתי לה מודעות למשהו חדש. 

היום נכנסה אחת המונחות שלי לקליניקה, התיישבה על הכורסה, וכששאלתי אותה באילו שינויים היא הבחינה מאז הפגישה האחרונה שלנו, היא סיפרה לי שהיא העיזה לעשות משהו חדש.  משהו חדש זה תמיד טוב :)

אז היא התחילה לספר לי על איזו שהיא סיטואציה מול בעלה, סיטואציה שגרמה לה קושי – ומספרת לי שתוך כדי האירוע היא דמיינה אותי יושבת כמו תוכי על הכתף שלה...

והיא ממשיכה ומספרת שהתוכי הדמיוני הזה שאל אותה תוך כדי שהסיטואציה מתרחשת:  "אז מה באמת היית רוצה שהוא יעשה עכשיו? מה היית רוצה לבקש ממנו? מה היה עוזר לך?" 

ובעקבות השאלות של התוכי הדמיוני היא מוצאת את עצמה אומרת לבעלה את מה שהיא באמת רוצה , מה שבאמת חשוב לה, ועד היום היא לא העזה לומר לו.... 
בהחלט יש לנו כאן משהו חדש.