"אני אפס"
"אני סתומה".
"אני מטומטם"
"אני סתם עצלנית"
שמעתם פעם את המשפטים האלה?
אולי... אולי אפילו אמרתם אותם לעצמכם...?
הרבה אנשים משתמשים בביטויים האלה בדיבור הפנימי שלהם, בינם לבין עצמם.
הם גם משלים את עצמם ואומרים "לפחות אני מודע לעצמי" וחושבים שעל ידי שימוש בדיבור עצמי נוזף או מעליב הם ידרבנו את עצמם להשיג תוצאות טובות יותר בעתיד.
אבל הדיבור העצמי השלילי והמוריד הזה – "אני אפס", "אני מטומטמת", "איזה גרוע אני" – כל אלו עושים בדיוק את ההיפך מלהגביר מוטיבציה.
האוטומט של רבים מאיתנו הוא לדבר לעצמנו כמו שלא היינו מעזים לדבר לאף אחד אחר.
יד על הלב... הייתם מסכימים שמישהו יגיד לכם "איזה סתומה את!", "תקשיב, אתה אפס!" "את פשוט מטומטמת!"?
הייתם מעזים לומר את הביטויים האלה לחבר או לחברה שלכם...?
לא! וודאי שלא!!
מעבר לזה, מחקרים מוכיחים שהלקאה עצמית פשוט לא עובדת, וכשאנחנו כל הזמן כועסים על עצמנו זה רק מדכא ומוריד את הדימוי העצמי והערך העצמי שלנו, ואנחנו פועלים פחות. שזה.... בדיוק להיפך מלהגביר לנו את המוטיבציה.
מה אפשר לעשות במקום זה?
השבוע נכנסה אלי מישהי לקליניקה, שלא עשתה איזו שהיא משימה שהיא התחייבה לעשות. "איזו גרועה אני שלא עשיתי את זה. אני סתם עצלנית", היא אמרה לי, בתחושה של מודעות עצמית.
שאלתי אותה: "אם הבת שלך הייתה אומרת לך 'איזו גרועה אני', כי היא לא הספיקה לעשות משהו. מה היית אומרת לה"?
בשקט שהשתרר בקליניקה אפשר היה לשמוע את האסימון שנופל לה.
כמה שניות לאחר מכן היא אמרה "הייתי אומרת לה 'לא נורא, היה לך שבוע נורא עמוס', והייתי מעודדת אותה".
וזה בדיוק מה שצריך ונכון לעשות.
גם עם עצמנו.
מכיוון
שהלקאה עצמית רק מדכאת את המוטיבציה, מורידה לנו את המצב רוח, וכתוצאה מכך יש לנו אפילו עוד פחות חשק לעשות דברים.
אז במקום לרדת על עצמכם ולשפוט את עצמכם בקשיחות- תנהגו בחמלה כלפי עצמכם.
רגע לפני שהאוטומט של ההלקאה העצמית קופץ לכם, תעצרו!
ותשאלו את עצמכם: "מה הייתי אומר לחבר.ה או ילד.ה או למישהו אהוב שנמצא באותו מצב"? ותתייחסו אל עצמכם כפי שהייתם מתייחסים לחבר טוב או לחברה טובה.
זה מגיע לכם.
וזה גם יקדם אתכם הרבה יותר.
