מה עזר לי ללכת לשחות אתמול למרות שממש לא התחשק לי?

אתמול הלכתי לשחות.

ממש לא התחשק לי, אבל בכל זאת הלכתי.

שחיה זה משהו שאני עושה בשגרה.

אני שוחה פעמיים-שלוש בשבוע כבר שנתיים וחצי. מתמידה ממש. קיץ, חורף, גשם, שמש.... אני לא מפספסת אף אימון.

יש פעמים שאני הולכת לשחות בהתלהבות, מלאת אנרגיות שבא לי לפרוק.

אבל... יש פעמים שממש לא בא לי.

לפעמים אני באמצע משהו אחר שאני ממש רוצה לסיים,

לפעמים סתם בא לי לנוח קצת אחרי יום עבודה אינטנסיבי,

לפעמים חם מידי... לפעמים קר בחוץ וגשם וחושך, וללכת לשחות לא מרגיש הדבר הכי אטרקטיבי בעולם.

מוכר לך?

לכולנו יש את הרגעים האלה שלא בא לנו לעשות דברים שאנחנו יודעים שהם חשובים לנו.

לא בא לנו עכשיו לעשות ספורט

לא בא לנו לטפל בניירת

לא בא לנו עכשיו להכין את העבודה

לא בא לנו לחתוך לעצמנו סלט טרי

פשוט לא מתחשק.

עמוק בפנים אנחנו יודעים שזה חשוב שנעשה את הדבר,

אבל בתכל'ס- אנחנו לא עושים.

אנחנו לוקים בתרצת נפוצה ומוצאים תירוצים וסיבות (הגיוניות! הן תמיד הגיונית!) למה לא עכשיו. למה הפעם אפשר לוותר. למה נעשה את זה ממחר. לא היום. סיבות למה-לא יש בשפע.

אז לפעמים באמת חשוב להקשיב לעצמנו ואם זה באמת באמת לא מתאים עכשיו – אז חשוב להיות עם חמלה עצמית, להתגמש, ולשחרר.

אבל בדרך כלל אלו תירוצים.

ותירוצים לא עוזרים לנו להתקדם לעבר החיים שחשובים לנו.

אז מה עושים כשאנחנו רוצים לעשות משהו אבל לא ממש מצליחים להביא את עצמנו לעשות אותו?

בואו נחזור לאתמול, ואני אשתף אתכם בכמה דברים שעזרו לי לצאת לשחות למרות שממש לא התחשק לי:

לנעוץ- לרשום את מה שחשוב לכם לעשות ביומן. ממש כמו פגישה חשובה או תור לרופא. בסוף כל שבוע, אני מסתכלת על הלו"ז המתוכנן שלי לשבוע הבא, בודקת איפה אני משבצת את השחיה ורושמת את זה ביומן, ממש כמו שאני רושמת פגישה בקליניקה או שיעור או הרצאה שיש לי. אותו דבר אני עושה עם שיעורי יוגה, דייט זוגי, דייט עם אחד הילדים שלי, פגישה עם חברה, הופעה, או כל דבר שאני רוצה לעשות. אני יודעת שאם זה לא רשום ביומן, אני מקטינה משמעותית את הסיכוי שאמצא לזה זמן. השוטף פשוט ישטוף את זה. לפעם אחרת. למחר כך.

לשאול למה- אז כשהבנתי שממש לא בא לי לזוז מהספה שרק עכשיו התיישבתי עליה, שאלתי את עצמי- זוכרת למה חשוב לך לשחות? מה זה ייתן לך? עצמי ישר ענתה לי: כן! אני אוהבת את ההרגשה הטובה של האחרי, כשהגוף מוצף באנדורפינים, אני אוהבת את התחושה של להיות בכושר, אני יודעת שזה תורם לי לבריאות, לשמחת החיים ולאנרגטיות, אני גאה בעצמי אחר כך ומרגישה חיונית ומפוקסת. כשנזכרתי למה בעצם כדאי לי לזוז עכשיו מהספה, התחברתי למוטיבציה הפנימית שלי, ומייד היה לי קל יותר לזוז.

לדמיין את התמונה של האחרי- השתמשתי באחד הכלים של ה NLP לחיבור למוטיבציה והוא לדמיין את התמונה של התוצאה הרצויה (תמונת האאוטקאם). איך אני אהיה אחרי אימון השחיה. איך איראה, איך אשמע, איך ארגיש, מה אומר לעצמי כשאסיים את האימון. בניתי בראש תמונה מנטלית מאוד ברורה שמערבת את כל החושים, וזה מייד גרם לי לרצות להיות שם, אחרי שאסיים את האימון. הופ, המוטיבציה המשיכה לעלות.

משא ומתן עם עצמי - הייתי ממש עייפה, ועצם המחשבה על לשחות עכשיו 60 בריכות עייפה אותי עוד יותר. אז עשיתי משא ומתן עם עצמי. גם 30 בריכות זה בסדר, גם 20. העיקר לעשות משהו. שחררתי את הפרפקציוניזם, הרגעתי את עצמי, ועצמי נרגעה ויצאה לשחות בידיעה שמקסימום היא תעשה מה שהיא יכולה וכמה שהיא יכולה.

כל התהליך הזה לקח דקות ספורות, ובסופו קמתי, לבשתי את בגד הים, לקחתי את כל הציוד ויצאתי לבריכה. הלכתי עם הידיעה הפנימית המרגיעה שמקסימום אני אפרוש אחרי 20-30 בריכות. העיקר לזוז. אבל מה שקרה לי בפועל זה שאחרי שהתחלתי, האנרגיה התחילה לחזור אלי, וכך המשכתי עוד ועוד.... עד שהשלמתי את כל 60 הבריכות שאני בדרך כלל שוחה.

כי מה שהכי קשה לנו זה להתחיל, אבל מרגע שהתחלנו- כבר הרבה יותר קל לנו להמשיך. מכוח האינרציה. ואז אנחנו מוצאים את עצמנו משלימים את המשימה.

ולפעמים, באמת אנחנו צריכים להקל על עצמנו. מתוך הקשבה וחמלה עצמית. ואולי לשחות רק חלק מהבריכות. אולי לעצור ב 30 או 40 או 50.

לזכור שהחיים הם לא שחור או לבן.

זה לא הכל או לא כלום.

ועשרים בריכות עדיפות על כלום.

ולהתחיל לכתוב את העבודה עדיף על לא לעשות כלום.

בין השחור ללבן יש הרבה גוונים של אפור.

נכתב ב 2023

< פוסט ישן יותר

פוסט חדש יותר >

איך משנים הרגלים?

מאת Timora Shapira • 2 בדצמבר 2025

כדי שהשנה כן תצליחו לעשות את השינויים הרצויים לכם, ריכזתי עבורכם כמה טיפים שיכולים לסייע לכם מאיפה בכלל מתחילים? ואיך מתמידים? ואיך מגייסים את כוח הרצון?

נדידת ציפורים, נדידת מחשבות ותרגיל מוקלט במתנה

מאת Timora Shapira • 27 בנובמבר 2025

נדידת ציפורים, נדידת מחשבות ותרגיל מוקלט במתנה לפני שבועיים הייתי בטיול אופניים משפחתי נהדר באגמון החולה. נסענו כל הדרך לחולה כדי לראות את הציפורים הנודדות. מחזה מרהיב. בכלל – להיות בטבע תמיד עושה לי טוב (ולכן אני משתדלת לעשות את זה הרבה). אבל אני לא כותבת היום כדי לספר לך על נדידת הציפורים אלא על נדידת המחשבות . אחד הדברים שגורמים לנו הכי הרבה בעיות – זה לא מה שקורה במציאות, אלא מה שקורה בתוך הראש שלנו . המחשבות שנודדות להן אל העבר – מה היה, מה הייתי צריכה לומר או לעשות, איך זה קרה ולמה לא פעלתי אחרת... או המחשבות שנודדות לעבר העתיד – מה יהיה? איך אתמודד? איך אצליח להתגבר על זה? "אני אשאר רווקה לנצח", "אני לא אצא מזה" ועוד אינסוף מחשבות שמאפיין אותן דבר אחד – הן חוטפות את התודעה שלנו אל מקומות אחרים, בזמן ש אנחנו בגופנו בעצם כאן, בהווה . וכך קורה שהגוף שלנו אמנם נמצא בהווה, ובהווה הכל בסדר, אבל התודעה שלנו – היא מטיילת לה בזמן, אל העבר או אל העתיד, ומשאירה אותנו מנותקים מהרגע הזה ממש . והחיים , כידוע לנו, קורים כאן ועכשיו . לא שם ואז. לא סתם קוראים לזה The Present Moment. זו באמת מתנה להיות מסוגלים להפנות את הקשב שלנו למה שמתרחש כאן ועכשיו. הנטייה הזו של התודעה שלנו לנדוד היא נטיה טבעית – כולנו נודדים בזמן דרך המחשבות שלנו – אבל נדידת המחשבות הזו גובה מאיתנו מחיר יקר : מתח, חרדה, חרטה, סטרס גדול ותחושת פספוס של החיים עצמם. כך מתפתחות חרדות , כך מתפתח דיכאון, כך אנחנו מרגישים שאנחנו "לא ברגע" או כפי שאמר לי השבוע מטופל "במקום להיות עם הילד שלי וליהנות איתו, המחשבות שלי ברחו כל הזמן למשימות שנשארו לי בעבודה". החדשות הטובות הן שלהחזיר את הקשב להווה זו מיומנות נלמדת. גם אם לא נולדנו איתה, אנחנו יכולים ללמוד, לתרגל, ולפתח אותה – ממש כמו שמאמנים שריר. ככל שנתאמן יותר – ככה נצליח יותר. כל אחד יכול ללמוד לעצור לרגע, לנשום, ולתרגל להחזיר את תשומת הלב שלו למה שקורה כאן ועכשיו. כדי לעזור לך להתחיל ולאמן את השריר של התודעה לחזור לכאן ועכשיו , הכנתי עבורך תהליך מוקלט במתנה שיאמן אותך בהחזרת הקשב למה שקורה עכשיו, ברגע הזה כי כשהמיומנות הזאת מתחזקת, אנחנו חווים יותר שלווה, רוגע, נוכחות ובהירות בחיי היום־יום שלנו. מכניסים את הפרטים כאן למטה והקישור לתהליך המוקלט אצלך במייל: